הפנקס הפתוח

הגיע! סוף סוף אוכל לחפש את הערך הזה שעניין אותי.

פתוח!

(עיבוד שלי לפתיח של "קרובים קרובים" מאת נורית הירש)

ביצוע זריז ומקוצר לCarmella Gross Wagner | כרמלה גרוס ואגנר – מוקדש לכל סקרני/ות הסאונד של הגיטרה החדשה (והמופלאה)

בהחלט נחתנו. בחזית: החדשה והמופלאה; מאחור: הישנה והטובה.

זה רק אני או שהמפה הקטנה הזו ממש דומה להיטלר?

כשעל הרכב שלפני מודבק הסמל הזה תמיד חולפת בי תקווה קטנה, בלתי רצונית, אולי, בכל זאת --

ברשימות האלה, המכונות #ניירת_מהבוידעם, אני משתדל לגלות את הפרטים ככל הניתן מבעד לפער הזמן, למלא את התווך האפור בנתונים ובצבע, אך מטבעם אלו הם סיפורים חלקיים וחסרים, וכך גם סיפורה של חבילת המברקים הישנים מחתונת יניאק-טורבן אינו יוצא דופן.

ב-10 באוקטובר 1947 הופיעה בשערי עיתוני Haaretz הארץ ו״הבוקר״ מודעה ממומנת המכריזה על נישואי מרים ודוד ממשפחות יניאק וטורבן בחיפה. בהודעה צויין ״נא לראות הזמנה זו כאישית כי הזמנות פרטיות לא תשלחנה״; כמו כן צויין: ״מברקים: יניאק-טורבן, קפה ורנר, חיפה״.

״קפה ורנר״ היה שמה של מסעדה וינאית ברחוב הרצל 43 בחיפה, מיסודו של צבי ורנר, מהגר אוסטרי שהגיע לפלשתינה וייסד את פנינת התרבות הזו בקומת הרחוב, בבניין הסמוך לקולנוע ״אורה״ המפואר. בשגרת היומיום של ״קפה ורנר״ היו תזמורות ג׳אז, זמרי אופרה, הרצאות מאת אנשי אקדמיה ומופעי תרבות אחרים, תפריט אוכל וינאי, קפה ותה במחירים נוחים, ומקומות ישיבה בחצר. המסעדה נסגרה בשנת 1951 עם מות בעליה.

במהלך פעילותה שימשה המסעדה, בין היתר, כנקודה לקבלת מברקים, כלומר מאחורי הדלפק, או בנקודה אחרת במסעדה היה, כנראה, מכשיר טלפרינטר (teleprinter), מחובר לרשת טלקס (telex) באמצעותו התקבלו הודעות מנקודות מרוחקות, מחוברות לרשת, ואולי כך גם נשלחו.

אינני יודע כמה נוכחים היו בחתונת יניאק-טורבן, אבל קל לדמיין את רחוב הרצל הומה אדם, שכן באותה שנה נפתח מחדש קולנוע ״אורה״ הסמוך, שניזוק בשריפה כמעט עשור קודם לכן; מברקים, על כל פנים, מרחבי הארץ והעולם, זרמו אל הקפה הוינאי. הודעות קצרות המברכות את הזוג הצעיר נשלחו מירושלים, תל-אביב, לונדון, עמאן ועוד – ממוענים ליניאק-טורבן, או רק טורבן, נחתו ברחוב הרצל 43, בקפה ורנר, ונמסרו לנמעניהם.

כ-70 שנה מאוחר יותר אספתי חלק מהמברקים האלה בחבילת נייר מצהיבה שקניתי במחיר מופקע מסוחר לא הגון בשוק העתיקות בדיזנגוף, אבל זה כבר סיפור אחר.

תוכן המברקים לאקוני. כל מלה עולה כסף, ולכן רוב האינפורמציה במברק (או ה״דאטה״, או למען דיוק ה״מטא-דאטה״, כפי שאנו מתייחסים אליו כיום) מציג מידע אודות המברק עצמו. השורה הראשונה כוללת את הפרטים הבאים: קידומת, מספר הודעה, מספר מזהה של המשרד ממנו נשלחה ההודעה, כמות המילים ותאריך.

המברק כולל גם סימנים מיוחדים להפרדת תוכן ההודעה, מידע על ההודעה וחתימת השולח – בחלק מהמברקים הסימן המפריד הוא סימן שוויון (״=״) ובחלקם משתמשים בסימון באמצעות צלב מלטזי (✠).

באחת הרשימות הקודמות של ״ניירת מהבוידעם״ (ר׳ ״100 שנה לאיגוד הבזק הבינלאומי״, 21.7.21) הזכרתי את רשת הטלגרף – תשתית עתיקת יומין שהונחה בידי האימפריה העות׳מנית באמצע המאה ה-19 וחיברה בין עכו לחיפה ובין יפו לירושלים, אשר שופצה ושופרה לאחר מלחה״ע חיברה גם בין חיפה לירושלים, ובהמשך בין יפו לירושלים.

לצד המעטפה הנזכרת לעיל, מצ״ב מעטפת יום הופעה נוספת לבולי ״מפעלות הדואר״ (פברואר 1959), בהם בולי טלפון וטלקס (שני שירותים הנוגעים לרשימות אלה) המופיעים לצד בולי השירות הבולאי ודואר ישראל – אגב, שימו לב לרכב הדואר, המופיע גם בשיר ״הדואר בא היום, באוטו האדום״.

הבולים עוצבו בידי ״עיצוב ר. אראל״, על פי המתועד באתר התאחדות בולאי ישראל, או בידי ״רולי: גרד רוטשילד ו-זאב ליפמן״ כפי שמצויין בוויקיפדיה. בשלב זה, שתי האמיתות האלה חיות זו לצד זו.

הערה לסיום: כיום, אגב, במידת הצורך, עדיין ניתן היום לשלוח מברקים, באמצעות אתר האינטרנט הייעודי של רשות הדואר. לינק בתגובה הראשונה.

סגנונות?!! האם האנדרואיד שלי חולם על משהו מלבד כבשים חשמליות?!

אוי, וויקיפדיה... אוי.

ספיישל #ניירת_מהבוידעם! >> היום לפני 56 שנה (21 ביולי, 1965) השיק דואר ישראל | Israel Post בול לציון 100 שנה להיווסדו של ״האיגוד הבין-לאומי לבזק״ (International Telecommunications Union).

הבול הוא פרי ידה של המאיירת והקריקטוריסטית הישראלית הנפלאה צילה מְנוּסי שזכתה במכרז הרשות וציירה דגם של לוויין התקשורת האמריקאי ״סינקום״ (Syncom) לצד עמוד טלגרף. על מעטפת יום ההופעה מופיע ציור נוסף (גם של מנוסי, אני מניח) של הלוויין מעל כדור הארץ, ביניהם פרוש קונוס של אלומת תקשורת. את המעטפה ואת הבול מצאתי בשוק בככר דיזנגוף לפני כעשור.

המילה ״בזק״, בהקשר הזה, עשויה ליצור מבוכה קלה – מאה שנה לבזק? – אך לפני שהחברה הישראלית לתקשורת Bezeq בזק קיבלה את שמה היתה תשתית הטלפון בישראל שייכת לרשות הדואר, ואת המילה ״בֶּזֶק״ שלפה האקדמיה ללשון העברית מן המקרא והעמידה אותה כתרגום למילה המתעוררת telecommunication. בשנת 1984 ניכסה חברת התקשורת הישראלית את המילה והפכה אותה לשמה הבלעדי. למרבה האירוניה, בשנים האחרונות צימדה החברה לשמה את הסיסמה השיווקית ״הכי טוב בבית״. אכן, מיטב השיר כזבו.

את שלושת לווייני סינקום שיגרה NASA - National Aeronautics and Space Administration בין השנים 1963-4. ״סינקום 1״ שוגר ב-14 בפברואר 1963, אך כשל להגיע למסלול גיאוסינכרוני. חודשיים לאחר מכן שוגר ״סינקום 2״ וכבר באוגוסט באותה שנה בוצעה באמצעותו שיחת הטלפון הלוויינית הראשונה בין ראשי מדינות, כאשר נשיא ארה״ב דאז טילפן מוושינגטון אל ראש הממשלה הניגרי, שענה לשיחה מסיפון האונייה שעגנה בנמל לאגוס. שנה מאוחר יותר, באוגוסט 1964, שוגר ״סינקום 3״ ואיפשר שידור טלוויזיה, ובאמצעותו בוצע שידור אולימפיאדת קיץ 1964 מטוקיו לארה״ב.

לצד הדימוי החדיש של הלוויין העמידה מנוסי דימוי של טכנולוגיה ישנה, גוססת – עמוד מרכזת טלגרף, אבן בניין בתשתית תקשורת עתיקת יומין שהונחה בידי האימפריה העות׳מנית באמצע המאה ה-19 וחיברה בין עכו לחיפה ובין יפו לירושלים. לאחר מלחה״ע הראשונה הוקמה מהריסותיה בידי הבריטים, שופרה, וחיברה גם בין חיפה לירושלים, ובהמשך בין יפו לירושלים.

אירוניה דקה היא ששני אמצעי התקשורת האלה, הלוויין והטלגרף, מופיעים על גבי בול דואר פיזי, אמצעי קדום למיסוי ובשליטה של דואר נע (שהחל לפעול במרץ 1955). לא tele ולא נעליים. תיבות דואר, אוטו אדום עם סמל הצבי, תיבות מתכת בחזית הבניין, תור בסניף.

הערה לסיום בעניין נוכחותם הפיזית של אמצעי התקשורת האלה: מנוסי מתארת אותם בדיוק ובנקיון, אך כיום אנו יודעים שהם תופשים מקום במציאות ומעכירים את המרחב, וכמעט באופן מילולי – ממלאים את החלל. דימוי נאמן יותר למציאות של תשתיות מסוג זה מציירת בשנים האחרונות Alina Speshilov, המציגה בציוריה את הסיבוכיות שבצמיחת הרשתות האלה, ואת המציאות העכורה בה מתקיימים חיים שלמים מרושתים, מחוברים, מחושמלים, לעיתים עד כדי עיוורון מרצון. מצ״ב (מצרף בתגובות) את אחד מציור עמודי החשמל המחשמלים של ספשילוב.

הולי מולי, זה לגמרי קורה: ערב מחווה חגיגי ללהקת ״נושאי המגבעת״ בציון 30 שנה לאלבום המופת ״מי רצח את אגנתה פאלסקוג״! באירוע יבוצעו כל שירי האלבום + בונוסים והפתעות. שריינו: יום ד' (6/10/21) בשעה 21:30 – תיאטרון תמונע, שונצינו 8, ת״א.

להזמנת כרטיסים: https://tmu-na.org.il/?CategoryID=102&ArticleID=5291

לאיוונט בפייס: https://www.facebook.com/events/2978448542397615/?ref=newsfeed

#ניינטיז #גיטרות #טירוף

https://www.facebook.com/events/2978448542397615/

קטע מס' 3 בתקליט לקט המתיחות של יהודה ברקן משנות ה-70: "ריצ'רד פליישר מצלם אותך דרך הטלפון". צולם דרך הטלפון בסניף המתחדש של The Third Ear - האוזן השלישית בפלורנטין, עם Jonny Silver. לינק למתיחה ביוטיוב בתגובה הראשונה.

‏מאיפה שאני בא לא מחליפים דיסקט – הופכים אותו.

מרתק: מצד אחד - איור עכשווי מאת Dean Lanner שנעשה עבור מוסף Calcalist כלכליסט לכתבה על בינה מלאכותית (קישור בתגובה הראשונה); מצד שני - איור משנת 1961 שנעשה עבור מגזין Datamation לכתבה על בינה מלאכותית. 60 שנה (!) מפרידות בין שני האיורים, אך הפחד והאיבה בין האדם למחשב נותרו בעינם.

חומרים כאלה ואחרים, העוסקים ביחס המורכב בין האדם למחשב, בין אם בהקשר הבינה המלאכותית העומדת לפתחנו לכלותינו (כבר שישה עשורים אנו רועדים מפחד, מסתבר, אולי שווה למישהו שנמשיך לרעוד) ובין אם בהקשר אחר, אלה החומרים שגיליתי במהלך המחקר על #הסיפורעלמל. בקרוב אוכל לשפוך אור נוסף על הפרויקט האמיתי, זה שאחרי תרגום הסיפור וביאורו.

אני מקווה שהפרויקט, שבקרוב יעלה לרשת, יהיה מקום שיתמוך בהעמקת הדיון הזה, בחומרים כאלה, באופן שבו אנו חושבים על קידמה אבל בעצם חושבים על הסטטוס קוו. אבל בינתיים, משראיתי את האיור הנפלא הזה של דין, לא יכולתי להתאפק והעלאתי לפה את ההצצה הקטנה הזו אל רגע שאנו חיים, כחברה, עשור אחר עשור, ולפעמים נדמה ששאלנו את כל השאלות, ולפעמים נדמה שלא שאלנו עדיין אף שאלה חדשה.

חומרים רבים עלו במחקר סביב תרגום #הסיפורעלמל (מיהדותו הקונפליקטואלית של מל ועד לרכילות-פנים מקורפורייט התעשיה הצבאית שבו התרחש הסיפור). החומרים יעלו אט אט לרשת, אך עבודת ההנגשה הזו לוקחת זמן. הייתי רוצה לשים פה את הכל, בבת אחת, אבל זה בלתי אפשרי. זהו חלון ראשון בעברית לעולם פולקלור ההאקינג, ואני מרגיש שאני רוצה לפתוח אותו לאט, עד לגילוי יסודי של כל הפרטים בנוף החדש-ישן הזה. להלן, אם כן, פעימה נוספת - מצרף כאן את הפולד הראשון של הסיפור, וקטע מתוך המבוא שצירפתי לפרסום ב״דחק״. שני פרטים המתקיימים במרחב הלוגיקה והקסם שבו חי הסיפור הזה, ולמעשה פולקלור ההאקינג כולו.

--

[קטעים מתוך ״על אגדת תוכנה שקרתה באמת״:]

סביר להניח כי רבים מקוראי 'הסיפור על מֵל' לא יבינו אותו. המכשלות רבות: הטכנולוגיות ושפות התכנות המתוארות בו כבר חלפו מן העולם, וממילא להבנת הסיפור נדרשת היכרות עם מבנה המחשב, עם שפות ושיטות תכנות ועם ההיסטוריה של ראשית עידן המחשב, אשר עדיין, ברובה, בלתי מתועדת. בנסיבות כאלה, כאמור, יש לשער שקריאה בסיפור הזה עשויה לעורר תחושה של אי נחת ביחס לידע שהכותב מניח אצל קוראיו. ובכל זאת, הוא נולד מתוך התרוממות רוח גדולה לנוכח זיכרון ישן של נוכחות אצילה במפגש בין אדם, שפה ומכונה. התרוממות רוח מעין זו, על אף תלותה בידע טכני מורכב, היא ״התוצאה הרצויה״ בקריאת הסיפור. על כן, לכשתתעורר אי נחת כזו לנוכח התהום הפעורה בין סיפור האגדה שלפנינו לבין יכולתנו, כקוראים מן השורה, להבין את הדברים האמורים בה – ראוי לזכור שזהו לא שיר ולא סיפור, אלא פוסט ישן נושן, שריד רשת מוקדם, שנולד כדי להרביץ תורה בדור הפחזות הטכנולוגית המתעורר בשנות ה-80. עם השנים נשתמר הסיפור ברשת, חבוי באור היום, נגלה למעטים, עד שהפך לאגדת רשת עלומה.

הסיפור מתאר מפגש בין שני מתכנתים צעירים: המחבר אד ניית׳ר, ומל, בסוף שנות ה-50 בלוס אנג׳לס, בחברה שייצרה מחשב אלקטרוני מדור ראשון. במרכז הסיפור נמצא משחק בלאק ג׳ק שמל תיכנת לפני כ-60 שנים. המשחק הפך במהירות להצלחה גדולה, שימש כתוכנת הדגל של החברה, גרר תשואות בהדגמות פומביות בתערוכות מחשבים ואף הביא סטודנטים למדעי המחשב לערוך אירועים של משחקי קלפים דיגיטליים בחדרי המחשבים של.MIT כאשר מל עזב את החברה על רקע משבר ערכי מתמשך, אד נאלץ לצלול אל נבכי הקוד של משחק הבלאק ג׳ק על מנת לבצע שינוי קטן שדרשה מחלקת השיווק, ונשאב אגב כך אל מסע בלשי המבקש לגלות איזו תמונה בהירה בתוך הקוד של מל, אך מוצא במקומה קוד מבוכי שבמרכזו לולאה אינסופית חסרת פשר, שלא עושה דבר. אט אט נאלץ אד לשנות את נקודת מבטו, עד שהתגלה לפניו הקסם. ״כשראיתי את האור״, יכתוב 30 שנים מאוחר יותר, ״כמעט הסתנוורתי״.

קל (מדי) לחשוב על הסיפור הזה כעל סיפור בין מתרסים, ״הטובים נגד הרעים״, ״גאון״ העומד לבדו מול ״תאגיד מרושע״, או אביר הטכנולוגיה הדוחה כל ניסיון להשחתה מוסרית אל מול טחנת הרוח האיתנה של גל הביג ביזנס המתעורר. עם זאת, זהו סיפור על הערכה קולגיאלית, על שינוי פרספקטיבה, על המפגש המנטלי בין מחשב לאדם, שניהם בני דור ראשון מסוגם, שניהם חסרי תקדים. מעבר לכך, בסיפור הזה מתקיים המתח הבסיסי של תככים ומזימות בין מנהלים, אנשי מכירות ואנשי תוכנה; משהו שמזכיר ברוחו קומיקס כמו XKCD או Dilbert , העוסקים ברגעי הנאיביות, ולעיתים אף הטיפשות היזומה, המתעוררים במסגרות ביורוקרטיות תחת מעטה של קידמה טכנולוגית מואצת.

'הסיפור על מל' הוא טקסט אפי בפולקלור ההאקינג, סוגה לא רשמית הכוללת מבחר אקלקטי ולא מבוטל של שרידים מהמרחב הדיגיטלי המוקדם, קרי שלושת העשורים הראשונים מראשית עידן המחשב ועד לייצור ולשיווק מסחרי של מחשב אישי ולידתה של הרשת בת זמננו (1950‏-1983~). סיפורי פולקלור האקינג הם סיפורי מעשייה אנקדוטליים שנכתבו ופורסמו במדיום דיגיטלי חדיש ומתעורר (דאז) המתעדים אירועים ומקרים שונים מחזית מהפכת המחשוב, בהם קונפליקטים ערכיים, הומניים, כלכליים ואחרים, בין אינדיבידואלים, מערכות והדמות החדשה על במת העולם – המחשב. הטקסטים האלה נכתבו ברובם בידי אנשי תוכנה במוסדות אקדמיים וממשלתיים, והם מתארים רגעים שבהם מיטשטש הגבול בין לוגיקה וקסם.

--

פרטים נוספים בקרוב. #הסיפורעל #הסיפורעל_מל. בכל שאלה וההערה - מוזמנות ומוזמנים (מאוד) לכתוב לי בינתיים, כאן, בפרטי, או בכל מדיה, מן הימים ההם, או מן הזמן הזה.

״פורסם בידי מחברו ברשת Usenet ב-21 במאי 1983״ - אם כן, 38 שנה לאחר פרסומו אני מאושר להודיע כי התרגום העברי שלי לפוסט האגדי ״הסיפור על מל״ רואה אור בתוך כרך העשור החגיגי של כתב העת ״דחק״, ואיתו עשרות ביאורים ומבוא קצר. בקרוב שוב ברשת, במלואו, בעברית. עד אז, בחנויות הספרים המובחרות. תודה לעורך ״דחק״ Yehuda Vizan על האכסניה המפוארת ועל הטיפול הנאמן בטקסט, ותודה ענקית לשותפי לתרגום David Frenkiel שלא בלבד ששם את הסיפור בידי לפני כעשור, גם שימש כיועץ מדעי בתהליך המחקר של שפות התכנות והטכנולוגיות הנעלמות שבו. פרטים נוספים בקרוב. #הסיפורעל #הסיפורעל_מל

״הסיפור על מל״ (The Story of Mel) הוא האפוס הגדול והנעלם של פולקלור ההאקינג. הסיפור פורסם לראשונה ברשת בשנת 1983 בידי מחברו, ומציג תיעוד נדיר ונאמן של ניצוץ מן המפץ הגדול של רגע בריאת ההייטק, אי שם בשנות ה-50, בחוף המערבי של ארה״ב.

תודה לעורך ״דחק״ @[100011029772590:2048:Yehuda Vizan] שפתח את שער כתב העת לפיסת היסטוריה נעלמה זו מראשית עידן המיחשוב, ובצעד חסר תקדים בהיסטוריה של הסיפור איפשר לבחון את האפוס הזה לא רק כיצירה ״מחשבית״ אלא כיצירה ספרותית פולקלוריסטית, סיפור עם שיש בו ממש. כמו כן, תודה גדולה ל-@[531823250:2048:David Frenkiel], שותפי למלאכת התרגום, שהניח בידי את הסיפור לפני כעשור וציווה ״קרא!״.

לתרגום העברי של סיפור ב״דחק״ צורפו הקדמה וביאורים רבים שנועדו להקל על הקורא הלא טכנולוגי. עם זאת, עד להשגת הגליון (או עד לפרסום הטקסט המלא ברשת) יוכלו מיטיבי לכת סקרנים לקרוא על הסיפור בוויקיפדיה: https://en.wikipedia.org/wiki/The_Story_of_Mel

This guy is really into Tomarkin

מגזין ארכיטקטורה בצורת מפה בנושא בידוד שרכשתי לפני שנים במנהטן. שילוב של קומיקס, ויזואליזציה ומחשבה על החיים שאחרי. זהו גליונו השני של מגזין "מפה" שהוציא לאור הארכיטקט הדני דוד גרסיה בשנת 2010.

--

את שאר המפות אפשר למצוא בדף הסטודיו שלו: MAP Architects.

ספריה מעניינת מאחורי מנכ"ל שופרסל. המדפים מלאים.

בדיאגרמה: המנגנון הכללי של תצורת המילה העברית. מתוך "המילה האחרונה" מאת עוזי אורנן. כמעט עשור אחרי שנתקלתי בו לראשונה, הצלחתי לשים יד על עותק מאצל האחים גרין.

מעלית ברמת החי"ל ומשרד בנמל ת"א. אם רק החיים היו כאלה.

Kieran Williams brought this book to the office today, and I went meshugene. Yiddish for Pirates by Gary Barwin. Arrrrrgh!

התחדשות עירונית בצל התנגדות מקומית, שלט לצד שלט, טיפוגרפיה של הבטחה לצד טיפוגרפיה של בריקדה, יאוש של תושב עם טוש מול אופטימיות של יזם עם מחלקת גרפיקה. ההדמיה והדמעה. אגב, אני בדיוק יוצא פה מחניה. @ Sokolov

ממשק משתמש של מנוף קטן

נגישות נוסח תחנת הדלק בירמיהו

המגנט בסדנת החייט

יש חתול בתמונה הזו. #צילמתיברמזור #nophotoshop

אמש נפתח Print Screen 2019 | הפסטיבל הבינלאומי לאמנות דיגיטלית, ומסתבר שבאחד החדרים מסתתר מכבש דפוס בריטי, אין טיפ טופ שייפ, מסוג היידלברג, במשקל 3.5 טון (גיגלתי). על כל פנים, הערב נפתח יומו השני של הפסטיבל, ובשעה שמונה, באירוע ננופואטיקה 19 - ערב כתיבה מושגית, אדבר קצרות על שירים מהמטרו בפריז ועל האלגוריתם לקריאתם. סיכוי טוב שאבקר את המכבש הזה שוב. @ Print Screen Festival

הזמנה: ביום רביעי ב-20:00 אעביר הרצאה קצרה על שירה, אלגוריתמים ועל המטרו בפריז באירוע @[461672327811240:844:ננופואטיקה 19 - ערב כתיבה מושגית] בו תושק אנתולוגיה חדשה ולצדה תערוכה בנושא, שערך ואצר @[100005003760873:2048:Alex Ben Ari].

ההשקה תתקיים במסגרת @[962094134131999:844:Print Screen 2019 | הפסטיבל הבינלאומי לאמנות דיגיטלית] ב@[239694086182984:274:המרכז הישראלי לאמנות דיגיטלית, חולון] – ממליץ להציץ בתוכניית הפסטיבל, עמוסת האירועים (קישור בתגובה הראשונה).

באירוע ישתתפו גם @[100005003760873:2048:Alex Ben Ari], @[529372720:2048:Eran Hadas], @[714296460:2048:Eyal Gruss], @[544871144:2048:Lior Zalmanson], נילי קופלר, רן שחם והילה טוני נבוק. מעריך שיהיה מסעיר.

ההשקה תתחיל ב-20:00. הכניסה כרוכה בתשלום (50₪ לרוכשים באתר הפסטיבל, קישור בתגובה השניה).

שלל! סינגל שהתגלגל לידי כל הדרך מ-1993 דרך גניזה בת שנים בבוידעם של Nir Yaniv.

חלל ריק / אין פה כסף -- תכף עולה לבמה עם אנטי שפע וכמה #שירים_טיפוסיים

בחזרה עם הרכב אנטי שפע לקראת מופע במטר על מטר פסטיבל ירושלים לשירה השבוע. המופע יתקיים ביום רביעי ב-20:00. בקיצור, אני מרחף כרגע בתוך עננת סאונד מופלאה בדרום תל אביב. אשמח לפגשכם בבירה.

Unread

היום בגלריה הארץ - "השילוש הקדוש" מתוך #שירים_טיפוסיים, סמוך לאייטם "הכי אהבתם: הישרדות וי איי פי"

"הייתי בלונדון וראיתי גלופות וחשבתי אם להביא לך טי או אל ובסוף אמרתי לא! - גרש!" - גלופת עץ בת מאה, פיסת דפוס לא טיפוסית, שקיבלתי זה עתה במתנה. כמה קל היום להדפיס: '. קל: ''''''"""""""""""

#print #wood #type #antique

באץ' ראשון של משלוח #שירים_טיפוסיים יוצא לדרך. משמאל: הספר כגריד להדגמת הפרופורציות. שימושי! -- אני בדרך אל הדואר.

פה, במשולש שבין המודיעין לדוכן של סמסונג, עם השירים הטיפוסיים שלי

הזמנה של הרגע האחרון: הערב אקרא מתוך #שירים_טיפוסיים באירוע @[418062945444254:844:שירה בגדה #22] ברח׳ אחד העם בתל-אביב (אביא גם ערימת ספרים טריה למכירה במקום). נתראה!

הבוקר אם כן נחתו אצלי שני ארגזים מלאים בעותקים של #שירים_טיפוסיים! הכינו את תיבות הדואר - הספר בדרך!!!1

משהו אקראי

זכיתי לבקר אמש בסיור מקדים בתערוכה ״דוד אבידן: נביא מדיה״ שנפתחת היום במוזיאון תל-אביב. בתערוכה מבחר מרשים בהיקפו של עבודות וידאו ואמנות פלסטית של אבידן, אבל בעיקר - ובכל מקום - עמדות האזנה להקלטותיו בטייפ הנייד, המושמעות לראשונה בפומבי. זו היתה הצצה מרתקת לתהליך היצירתי והטיוטתי של אבידן. בצילום: מכונת הכתיבה האלקטרונית של אבידן, תוצרת איי-בי-אם, ולצדה מונחים ראשי דפוס (גם של איי-בי-אם) שהחליפו את זרועות הדפוס המסורתיות במכונות הכתיבה, והסתובבו במהירות אל אות הדפוס הרצויה, כדי להטביעה על הדף.

(תודה ל-Ido Kenan על ההזמנה!)

ביום חמישי בצהריים אקרא (חגיגית) בירושלים מתוך הספר #שירים_טיפוסיים באירוע @[1288660374623082:844:וודסטוק/שירה. יום העצמאות] – הכניסה חופשית! אשמח לפגוש אותך שם, פייסבוק.

חתכת ווב בת 17 שנה שכתבתי למניפסט הראשון של כתב העת "דג-אנונימי?", שזכה לאחרונה להתייחסות מרגשת בספרה של ננה אריאל, "מניפסטים - כתבים של אי נחת על סף המאה ה-21" (אוניברסיטת בר-אילן, 2018, לינק בתגובות). את הפיסה הזו שלפתי במסגרת עבודת רסטורציה איטית שאני עורך כבר זמן מה לתכני כתב העת, הקבורים תחת ערימת קוד מיושן וקשוח.

התארחתי הערב באולפן "פודקאסטיקו" לראיון אצל עידו קינן בתוכנית "שרת התרבות", על #שירים_טיפוסיים, לורם איפסום וגמגומים אחרים בתחום השירה, אם ניתן עדיין לכנותו תחום או: הזדמנות אותנטית לסלפי

חוזר כעת מבית הדפוס עם הגהות ניקוד של #שירים_טיפוסיים (בצילום: הערות המנקד לקדיש לסטיב ג'ובס). להשיג עכשיו בהזמנה מוקדמת בהנחת קדם-השקה לא טיפוסית באתר הספר! ~ https://typedpoems.com

#308

(לא לשם הלכתי)

בניינטיז, איפשהו בתיכון, פגשתי את אורי קצנשטיין בהרצאה שנתן לבני נוער. בהרצאה הציג עבודות שאת הטריגר שהן הפעילו אצלי אני מרגיש עד היום. אחד הדברים שהציג, היתה עבודת וידאו בשם "פנטה ריי" (הכל זורם). לימים מצאתי את העבודה הזו על קלטת וידאו קרועה במכירה באוזן השלישית. מעין גלויה מן העבר עם מסר על העתיד, מאת אדם רב ממדי. תודה, אורי, על רגע באורך חיים, ועל כל הממדים, panta rai.

תליתי, מיגנטתי, צילמתי #לא_נתפסתי

After 20 years of being shut, the old Sharp #video_recorder awakes, resetting itself to 1997, ready for a cassette. An unaware, disconnected, offline pleasure.

Two art works based on data (the clouds are infographic, the boats were moving as if on water), being there, I can now remember this dream. #memoriesfrom_japan #זכרונותמיפן

כשמצאתי שגיאת עיצוב בשילוט הרכבת התחתית #זכרונות_מיפן

כן, אוטוקומפליט, תמשיך להעמיד פנים שלא שמעת כלום על שום פאקינג "אוטוקורק". #paranoid_android

I don't.

Basel Square מתחם בזל

פנויתפוס⁦

מקור: ויקיפדיה

שלוש פתיחות אקראיות בארון מגירות, אמש בבית אריאלה וספריות תל אביב - יפו

שני שירים חדשים שלאחרונה ראו אור בגליון ט' של כתב העת "דחק" ובגליון 16 של כתב העת "ננופואטיקה". מקדיש אותם לכולכן/ם/0, אינטרנטס.

11111111111111111111

תם החיפוש.

~ בין הטילדות ~

Typograph y in Jaff a

שיווק אגרסיבי של עתיקות ברמת השרון

נמצא במדפסת משולבת פקס זרוקה ליד מסתור פח אשפה

צפון העיר

עקב שכלולי הטכנולוגי'ה

שלושה סלפיז, יפן

מה שכיף בתופים האלה הוא שאפשר לתופף מה שרוצים כל עוד זה בקצב (של שירים יפניים מטורפים). עברתי שלושה שלבים (או רצועות). המכונה האפלה בקצה היא סרט זומבים תלת ממד אינטרקטיבי (בגדול יורים בזומבים). השעה היתה עשר בבוקר. עכשיו כבר אחה"צ, עולה על הרכבת לתחנה האחרונה בטיול הזה, חזרה לטוקיו.

A Japanese edition for the Three Little Piggies @ Kyoto, Japan

200 years old mechanical Japanese Turtle Automat for sending a Sake glass down the table at Arashiyama Folk Doll Museum

הוראות להאכלה תקינה של חתולי הרחוב

The greenest tea #00FF00 #matcha

אומרים לך אין כניסה, בנאדם. על פי השינטו האייל הנקוד נחשב לשליח האל, אז החלטתי לא להתעסק.

דייג, עץ, עגור - עומדים ומשקיפים בלי תנועה - בהחלט כוס התה שלי @ Hakone-machi Ashigarashimo-gun, Kanagawa, Japan

Just taking a picture

יפני=-ניפ (או: איזור הנוחות הטיפוגרפי שלי)

חכמת חיים

קשה לצלם ישר במסדרון הצר. סיור בבנין המשרדים הישן בפינסקר 2

פעם כל המסדרון היה שלו. נשאר מחסן אחד. סיור בבנין המשרדים הישן בפינסקר 2

city center

נמצאה צורת פאסיב אגרסיב פרזנט פרוגרסיב

הו דירה חדשה / אני לא מת עליך עדיין / אבל יש לך רגעים

Ahh, good ol' 2008 prank when we named a galaxy (NGC-507) after one of the wealthiest people in Israel and one of the world's billionaires, who wanted the Tel Aviv Museum named after him, a wish which in light of harsh public discussion and criticism, he soon decided to drop, not without giving a well-sponsored cry regarding the injustice made by the ungrateful Israeli public.

שינוי ניכר באוויר

עצוב לשמוע הבוקר על הסתלקותו אמש של הסופר והמבקר אמנון נבות. בצילום: ציטוט בפתח ספרו הראשון, "עונת המלכים", הוצאת כתר 1983

פו ושם בארץ ישראל

כריכת "פלאי עולם - ספר מדע לילד". הוצאת מסדה, תל אביב. מהדורת 1965

כריכת "הטכנאי הצעיר", הוצאת יבנה, תל אביב 1961

שריד מן העידן הקדם-ביומטרי

רוכב קטנוע רמת-גני: אתה מצלם את ה"סגור"?

אני: [שותק הסבר על מדפסת סיכות, פיקסלים, וניתוח הקונטקסט הרמת-גני] כן.

איזה משבש תרבות לא מרוצה מתזרים המזומנים של הטמבוריה בירמיהו עם כידון מצופה כרום בקצה החצר?

בולט בהעדרו

מערכה ראשונה, תמונה 1. #האישבמגבעת #מחזהבתמרורים

אם זו לא היתה שגיאת אנקודינג אפשר היה לדמיין בקלות את מנהל התחנה עומד מעל נהג שרוכן אל מסוף המחשב באוטובוס ואומר "אתה באנגלית" או ביטוי דומה מעולם הנהיגה הציבורית, אולי "תכניס את האנטר לרברס" או "תצופף את האחרונים פנימה", ביטויים שלו היה נאמרים בין נהג אוטובוס אחד לאחר, הרי היו נאמרים בטון ארסי וחותך.

סלוגן על טרקטור מאת הקופירייטר של לפחות 100% מחולצות הסוף מסלול בצה"ל. מדהים איך כולם בכל מקום מחפשים משמעות, את ה"מעבר", חולמים להטות את הכף

זה שיושב לידי חי בהווה

הצעקה האחרונה

שיר? מחלקת קוד? אפיון דמות קבלן שלד בקלאש רויאל? מתכון לעוגה מכושפת? אנו יודעים כל כך מעט