הפנקס הפתוח

הכל כבר נשמע כמו הגדה של פסח. #בדרך_למשרד

An e-mail from work

הקצה של הגג של דיזנגוף סנטר. פסגת התל-אביביות

הטיפוגרף שאירגן את מפגש אלט-שיפט הראשון בקפה "ואטרושקה" גם עיצב את האות, Adi Ron, מספר כי זוהי המקבילה העברית לפונט של הקומודור 64. המיטאפ עוסק במקלדות מכאניות ואמצעי קלט בכלל. לקחתי סטפה.

המכה ה-11

כן, כי מצלמות תוף עדיין במחזור השימוש. אפשר לדמיין את השוטר כצלם בתחילת המאה מאחורי חצובות עץ, מחזיק פלאש ענקי ואומר: לא לזוז! לחייך!

והצל

"בדידות השניים - כפל חג" (אברהם חלפי) -- עכשיו, גם בזרם חילופין!

פיסת מדבקה שאספתי מעמוד חשמל ובאמצעות פיסת פתק צהוב שהיתה ברשותי הפכתי אותה לכיסוי לאנדרואיד שלי. הדעה שלך על אם מותר או אסור לקחת או להשתמש באמנות רחוב מחוץ לרחוב או לצורך אישי פחות מעניינת אותי. לעומת זאת, אני מאוד סקרן לדעת מי האמן.

test test

אי אפשר להסיר את מדבקת פרויקט "ספריה בתחנה" מבלי להשחית את כריכת הגליון הזה של כתב העת "קשת" מ-69', כלומר מבלי לקרוע שכבה ורודה-ירוקה מדיוקנו של יעקב שבתאי שנדפס על שער הספר. מותו של הספר הוא הולדת המדבקה.

מחשבות על אנשים שמשאירים ספרים על ספסלים בתל-אביב

דלת הסנדלר/חייט באבן גבירול 125. נזכרתי בסיפור הקצר של תומס ברנהרד: "מאז מות אמי ממשיך סניף הדואר המרכזי לשלוח מכתבים הממוענים עבורה. איש בסניף הדואר המרכזי לא שם לב למות אמי". בשולי השלט הזה כתבה עוברת אורח: "משתתפת בצערך".

European Standards

כולל הכל

בסוף היום נותרו רק רמפות מבטון וקוצים מברזל באור הזרקורים.

החנוכיה של אאא - בית לטיפוגרפיה עברית והלייבל, שנדפס בלייבל מייקר החדש שלי (!!!1), מתנה ל-Liat Segal.

Disassembling a carousel, circa early 21st century

מי הוא?

Breakfast at Silo was served by Admin 1234 on Morgan's iPad

Alex's Hebrew practice notes

Send Love Not War - A love transmission unit

Lemmings in Neukölln

הלופ הבסיסי של האירועים

תראה שם, על המדרכה! זה קלט! זה פלט! לא, זו פסולת אקראית!

כתוב בעט על סרט הדבקה צהוב בארון מתגי תאורת הבמה בבית ציוני אמריקה: ״אוי ואבוי/ למי שישים// מפות שולחן/ בארון זה// יש להן ארון/ משלהן״. לא הצלחתי לפענח את החתימה המסתורית.

״מי שיהיה נאמן למדינה, נביא לו את הירח״ / מירי רגב בראיון לניו יורק טיימס

אפשר לסמוך על סבון רב-שימושי שיהיה לו לוגו רקורסיבי של חתול במגפיים שמחזיק סבון רב-שימושי רקורסיבי עם לוגו של החתול במגפיים

זה הצבע שלי

מת על הביטוי הזה בכל שפה מאומצת בעברית: מה שמו, שו אסמו, ווטס היז ניים וכו׳

הערב אשתתף באירוע מקרן פתוח של אמנות דיגיטלית בגלריה בנימין. הספוט שלי יוקדש לשירה רובוטית בטוויטר וכן הפעלה קצרה שבה נכתוב ביחד שיר. ציוד שיש להביא: כובע, מימיה, חשבון טוויטר (אם אין מומלץ לפתוח) ושיר בלב.

ווי מאדאם, נו מאדאם: שתי בובות חלון ראווה מצלמות סלפי בנייד כשבובת גבר מצלמת אותם בפולארויד

מרחוק שמעתי את המוכרת בקסטרו אומרת ״הוא מצלם אותו מצלם!״

אני יודע למי שייך הכרטיס הזה. לרוני. ״למה אתה מצלם את זה?״, הוא שאל. השבתי: בגלל הסימן שאלה.

קבלה רשמית מהשקת הפתע של הספר החדש של ערן הדס, ״עדות״ (ברחש, 2016) בגלריה בנימין. בעולם השירה פיסת הנייר הזו שוות ערך לרשיון להרוג. מחכה לסל הפירות הרשמי של משרד התרבות, אולי לצ׳ק פתוח. מינימום למעורב ירושלמי.

חניות חופפות. #עבודות_צבע בנמל ת״א

פרסומת לטרמוס בחנות לטרמוס

מתחיל שבוע חדש עם ״אומקה ויצורי האופל״ מאת Yariv Zerbib - יריב זרביב. מחווה פסיכו-תל-אביבית לספרות הטראש והפאלפ. הוצאת פסיק, 2016 #קורא_באוטובוס

דקל כלוא בתוך עמוד חשמל. כמה ענפים ירוקים מבצבצים החוצה, רובו יבש, נטוע בערוגת בטון, מוקף סורגים, ענק שנלכד.

ניצחנו!

המנעולים על הגשר, כיסוי העיניים, המרחק אל הסלפי בפסל הכנפיים רק מתקצר והולך ולרגע נדמה-- ״חם לי״, אמרה רגע אחרי שצילמתי אותם בסתר, והורידה את כיסוי העיניים לנגד תקוות הסלפי המתפוגגת מבעד למשקפי השמש שלו.

מצאתי פאזל רצפה על הכביש. הרכבתי אותו ונוצרה תמונה של רצפה. עכשיו אני מחפש פאזל כביש. אזרוק אותו על הרצפה ואסע משם בדהרה נהדרת.

מנויילן לכריכה הרכה של ״פרקטלמניה״ מאת פיל לפלנט, אופוס 1995

ובכן! - @[100064650433318:2048:Print Screen Festival] מתחיל הערב בסינמטק חולון. מחר (חמישי) אשתתף בשני מופעים: 1) בהתפרצויות הייקו ב@[1073488092700256:844:ערב שוטטות - Roaming Night באולמות המדיטק ומוזיאון העיצוב]; 2) בהופעה של האמן @[100002529086926:2048:Pedro Lopes], שיאפשר לכם לחשמל את נגני הלהקה במופע אילתור אינטרקטיבי ומטא-קצבי - אני אחזיק גיטרה, אתם תנגנו בי בפולסים חשמליים מהמכשירים הניידים שלכם. שנאמר: ״אני גיטרה / חכמת ההמונים מחשמלת אותי״.

נא-לחץ

איפשהו ביפו

חיפשתי ״חמור גרם״. הרובוט העליון ״גוגל״ שלף את הרובוט המילוני ״מילוג״ ששלף את מעט בינתו המלאכותית (מעין גרסה אנדרואידית למוח של צייד-לקט בסייברספייס). מיד, באמצעות הבינה הנייטיבית שלי (vanilla) החלטתי להודיע על כך ב״אינסטה גרם״, הרובוט האלבומי העייף. מעטים יודעים זאת, אך על אף מסנניו הרבים, המחיים כל צלם דצלם, זהו רובוט עיוור צבעים. על כל פנים את תוכניתי הוצאתי לפועל באמצעות מספר פעולות הניתן לשחזור מדוייק מדי פעם בפעם. את משחת השיניים שירקתי הבוקר, לעומת זאת, לא ניתן ללחוץ בחזרה לשפופרתה.

הערב בבית אביחי בירושלים בערב לכתב העת ״ננופואטיקה״ אקרא את הקדיש לג׳ובס (בצילום: הדפסה מוקדמת של הקדיש בשמו המקורי, בשתי שפות). הכניסה ללא עלות, יש להרשם מראש.

מאוד פיפטיז, לקבל ברכת בוקר טוב מהדוור. התקשרתי חזרה. קבענו שארד לפגוש אותו ברחוב. חציתי את הכביש בפיג׳מה וניגשתי לטוסטוס האדום הנושא את סמל הצבי. חתמתי לו באייפון, במן תוכנת פיינט של רשות הדואר. ספר הדרכים הקטן (״הדרכון״) הוגש לי במעטפה רשמית של משרד הפנים. על המעטפה צויין: ״הופק על ידי המדפיס״.

המלצה על מדפסת נטושה ברח׳ דיזנגוף. נוגע ללב אך לא משכנע. השארתי את המדפסת ברחוב, שמרתי את הפתק. המדיום הוא הפתק.

הטלפון והטלגרף בכרך 5 של ״אוצר ישראל״, אנציקלופדיה לכל מקצועות תורת ישראל, ספרותו ודברי ימיו. מו״ל ועורך: י׳ ד׳ אייזענשטיין, ניו יורק, 1911

המצלמה הראשונה של פרג׳ דומה ללוגו הישן של אינסטגרם. ״אנחנו עובדים מהיום למחר״ אמרה לי אשתו בדלפק. פעם היה מהיום להיום, התרסתי. זה עבר על ידה.

פתק לפקח הקלנדרי

אמש בדרום העיר: מיד זיהיתי את הפונט של חומוס אבו אדהם. הבטן זוכרת.

אמש בנמל ת״א התגלגל אל פתח המשרד אדם מבוגר, גדול מידות, רכוב על קלנועית, מלווה בשלושה כלבים קטנים וביקש סיגריה. שעה וחצי לאחר מכן הציג בפנינו אלדד גלזר, כך טען שקוראים לו, ספק הומלס ספק מלך גולה מיקום מקביל, ״מתמטיקאי״, טען, את תורת הנפש שפיתח, מפעל חייו שלא היה אלא מן ג׳יבריש של פסיכולוגיה בשקל, פסאודו-מתמטיקה, אסוסציאציות פרועות ותשוקה השמורה רק ליחידים המחזיקים בצופן הבריאה. בגדיו המטונפים הדיפו צחנה. רציתי להגיד לו, אלדד, זו לא מתמטיקה, זו שירה, אבל החלטתי לא להתערב.

נכנסתי לאתר של לואי סי קיי כדי לרכוש פרק של הוראס ופיט. שכחתי את הססמה שלי אז לחצתי על כפתור איחזור הססמה. קבלתי את המייל הבא:

Apparently you forgot your password? Ok, so here's your new one, stupid:

EMAIL: tomer@mypublicemail.com

PASSWORD: moron.[xxxx]

Here's the login page in case you forgot that too:

https://louisck.net/account/login

Louis

לואי, לואי, לואי. חקרתי את העניין: מנגנון איחזור הססמה באתר מגריל קידומות moron, stupid ו-idiot לכל ססמה חדשה. מנגון די גרוע מבחינת אבטחה, ודי מעולה מבחינת הקומדיה.

https://louisck.net/account/login

הסופ״ש מתפוגג כמו החורף - עוד לא התחיל וכבר. בתמונה: חלון ראווה שהתעכבתי מולו ביום שישי

טיוטה לגיבור-על

פתיחת הקדיש לסטיב ג׳ובס, ננופואטיקה 8. עכשיו בחנויות (השגתי במגדלור). גם את זה אקרא בהשקה בחמישי בערב, בגלריה בנימין.

להבדיל מקנת׳ גולדסמית׳ בהתחלה לא הגדרתי את עצמי כאמן, ואחר כך לא הגדרתי את עצמי כמשורר, אני לא מתייחס לעצמי כאל מעבד תמלילים ולבסוף - אני לא מרגיש שיש ״בוחטה של אינטרנט״ שנמצאת ״שם בחוץ״. אבל:

אבל אני לגמרי מאמין שיש בוחטות, ושיש חוץ וחוצים, ושיש אינטרנט ואינטרנטים ושבין כל אלה מתנהלים קשרים שרירותיים פחות ויותר, וזה אולי תנאי מספיק (אך לא רלבנטי) כדי להשתתף בערב השירה קונספטואלית לכבוד "ננופואטיקה 8" בעריכת אלכס בן-ארי. בגליון החדש מתפרסם, בין היתר, ה״קדיש״ שכתבתי לסטיב ג׳ובס בלילה בו נפטר, לצד מספר תרגומים שלי לספר ״ובכן, היו שלום אם כן ושירים אחרים״ מאת המשורר הבריטי א״ג ת׳ריב.

מצ״ב תרגום לשיר של ת׳ריב שלא נכלל בגליון. מוזמנים מאוד לערב ההשקה ב-31 במרץ. הכניסה חופשית.

לזכר דונלד פירס / א״ג ת׳ריב

ובכן, זמר פופולרי,

המוזיקה התפוגגה

לאוויר דק

והותירה אחריה

שתיקה מסתורית.

אישית אני צעיר

מדי מכדי לזכור

את הלחנים שפילסו

לך את הדרך

אל מליוני

לבבות.

במקרה רגיל הייתי

מבקש מאמא של קית'

שתתן לי את

המידע הרלבנטי.

אבל

היא נסעה

עם אחותה

לפרינטון

ולא

תחזור

שבועיים.

24 באוגוסט 1973

מדי יום ודרך מכשולים רבים נופל האור עד לחניון הנמל ושם עוצר ודועך. המראה כמעט נוגעת באידאה של עצמה, בבואת הבבואות, האור הלבן, הפשוט, חוצה השווקים והגלקסיות. אבל לא. זה רק חניון.

פתק אבוד

לפני כמה ימים ליד מעבר חציה

קןפת צדקה 2016, על קיר החיצוני של בית כנסת ברח׳ דיזנגוף

מכסה בור תשתית של בזק (פרט)

האקרים מידלו בחשאי את ראשה של נפרטיטי המוצג בברלין (עם מצלמות חבויות במעילים) ושחררו את המידע לרשת. שבת בבוקר: משחק עם מודל תלת ממדי של מידע שהוחזק בידי השכבה ההגמונית זה 3300 שנה. אין על ההווה, אין.

מצאתי בחינם באוטובוס אז לקחתי וגזרתי רצועה למזכרת, ואז עצרתי וצילמתי את הגזירה, גם למזכרת

עבודות צבע

משאית עם תמונה של משאית. הצילום האלף בחשבון האינסטגרם שלי.

אמריקה

ספר HTML מסוף שנות התשעים, עדיין עובד!

אמש צפיתי בערוץ 10 בסטרימינג. מצ״ב גליץ׳ שצולם בזמן אמת.

מחכה.

ציור מדרכה ברח׳ אלחריזי

ציור מדרכה ברח׳ שלמה המלך פנת ארלוזורוב

אני זוכר את ההמון הסקרן צובא על קרן הרחוב גורדון-ישראל׳ס שעה שכוחות מיוחדים עוברים מדלת לדלת כאילו זה היה אתמול, ובעצם שמעתי טו-טו-טו, טו-טו-טו-טו-טו-טו-וכו׳, ואז שקט וציפורים בדיוק כמו שקורט וונגוט מבטיח, ואז ראיתי שהמטאטא שבידי הוא מטאטא ולא רובה ולא יעזור פה מטאטא, כי רכב עצר מתחת למרפסת ואשה בתוכו אמרה למישהו שהלך לשם אל תלך לשם יש שם מחבל שיורה ונסעה משם וההוא הלך משם גם וסגרתי את התריס ונשארתי פה וכשפתחתי את התריס השקט הלח התפחם בברק קסדות הימ״מ

בית חכם

ההדגשות במקור

פעמיים חי

חנוכיה לי יש, דולקת בה נורה

text-shadow: -4px 3px 0 rgba(150, 150, 150, 0.8);

Pattern recognition in Abrabanel st.

מאה אחוז הצלחה בבני-ברק

בנט יא יא אח / יא פתי מאמין / אני מרמה אותך / וחונה בחניית נכים

גב רכב של אינסטלטור או חשמלאי עצמאי. הרי במוסכים המורשים כבר הסירו מזמן את מדבקות המותג הישן מרכבי הליסינג של מוטורולה

שוליים רחבים !

אחרי עשור שבו המוחק-מחשב הזה על שולחני, גיליתי בו שגיאת כתיב. מה שחשבתי שהיה ״סיינס״ התברר כ״סליינס״

Now on TV

ניסוי בצילום פנורמי תוך כדי סיבוב מייקל ג׳קסוני

בחדר אשת הכח-אדם: מלאך ההיסטוריה שצייר פול קליי, שקנה ולטר בנימין, שהבריח גרשום שלום, שתלוי במוזיאון ישראל, שנדפס על כריכת כתב העת ״זמנים״, שצולם ונתלה בחדר אשת הכח-אדם, שמעולם לא ראיתי באמת, פנים מול פנים

באקדחים שלופים הובילו הבוקר אנשי ברינקס שק ירוק לסניף פרישמן של בנק דיסקונט

״סועדים - יקרים / בבקשה - לנדב בקבוקים / לקשישים - להם זה מיועד / ולא לגזלנים - תודה.״

חזי לסקלי, מתוך ״האצבע״, עם עובד 1986

חזי לסקלי, מתוך ״האצבע״, עם עובד 1986

חזי לסקלי, מתוך ״האצבע״, עם עובד 1986

למרוסקים בלבד

מגלשה טרקטור

מטא על מטא על מטא: משה רוזן, תושב נחלת בנימין, משאיר מכתב בכתב ידו, הממוען לדוור, כשכשבצדו השני של הנייר - מודפס אימייל! צעד כל כך מטא עשה רק פיטר גרינאוויי בסרטו ״טלפון יקר״ (1976) כשניסח סיפור על אדם כה בודד ועני שלא יכול היה אלא להרים את הטלפון - ולדבר עם הטלפון. משה רוזן, בשם כל הדוורים והטלפונים בעולם, אני מצדיע לך.

מנהיג הליכוד, מנהיג סין. מתוך ״מונכון - מילון ערוץ 7 לעברית משודרת״, 2001

ביבי. מתוך ״מונכון - מילון ערוץ 7 לעברית משודרת״, 2001