ספיישל #ניירת_מהבוידעם

ספיישל #ניירת_מהבוידעם! >> היום לפני 56 שנה (21 ביולי, 1965) השיק דואר ישראל | Israel Post בול לציון 100 שנה להיווסדו של ״האיגוד הבין-לאומי לבזק״ (International Telecommunications Union).

הבול הוא פרי ידה של המאיירת והקריקטוריסטית הישראלית הנפלאה צילה מְנוּסי שזכתה במכרז הרשות וציירה דגם של לוויין התקשורת האמריקאי ״סינקום״ (Syncom) לצד עמוד טלגרף. על מעטפת יום ההופעה מופיע ציור נוסף (גם של מנוסי, אני מניח) של הלוויין מעל כדור הארץ, ביניהם פרוש קונוס של אלומת תקשורת. את המעטפה ואת הבול מצאתי בשוק בככר דיזנגוף לפני כעשור.

המילה ״בזק״, בהקשר הזה, עשויה ליצור מבוכה קלה – מאה שנה לבזק? – אך לפני שהחברה הישראלית לתקשורת Bezeq בזק קיבלה את שמה היתה תשתית הטלפון בישראל שייכת לרשות הדואר, ואת המילה ״בֶּזֶק״ שלפה האקדמיה ללשון העברית מן המקרא והעמידה אותה כתרגום למילה המתעוררת telecommunication. בשנת 1984 ניכסה חברת התקשורת הישראלית את המילה והפכה אותה לשמה הבלעדי. למרבה האירוניה, בשנים האחרונות צימדה החברה לשמה את הסיסמה השיווקית ״הכי טוב בבית״. אכן, מיטב השיר כזבו.

את שלושת לווייני סינקום שיגרה NASA - National Aeronautics and Space Administration בין השנים 1963-4. ״סינקום 1״ שוגר ב-14 בפברואר 1963, אך כשל להגיע למסלול גיאוסינכרוני. חודשיים לאחר מכן שוגר ״סינקום 2״ וכבר באוגוסט באותה שנה בוצעה באמצעותו שיחת הטלפון הלוויינית הראשונה בין ראשי מדינות, כאשר נשיא ארה״ב דאז טילפן מוושינגטון אל ראש הממשלה הניגרי, שענה לשיחה מסיפון האונייה שעגנה בנמל לאגוס. שנה מאוחר יותר, באוגוסט 1964, שוגר ״סינקום 3״ ואיפשר שידור טלוויזיה, ובאמצעותו בוצע שידור אולימפיאדת קיץ 1964 מטוקיו לארה״ב.

לצד הדימוי החדיש של הלוויין העמידה מנוסי דימוי של טכנולוגיה ישנה, גוססת – עמוד מרכזת טלגרף, אבן בניין בתשתית תקשורת עתיקת יומין שהונחה בידי האימפריה העות׳מנית באמצע המאה ה-19 וחיברה בין עכו לחיפה ובין יפו לירושלים. לאחר מלחה״ע הראשונה הוקמה מהריסותיה בידי הבריטים, שופרה, וחיברה גם בין חיפה לירושלים, ובהמשך בין יפו לירושלים.

אירוניה דקה היא ששני אמצעי התקשורת האלה, הלוויין והטלגרף, מופיעים על גבי בול דואר פיזי, אמצעי קדום למיסוי ובשליטה של דואר נע (שהחל לפעול במרץ 1955). לא tele ולא נעליים. תיבות דואר, אוטו אדום עם סמל הצבי, תיבות מתכת בחזית הבניין, תור בסניף.

הערה לסיום בעניין נוכחותם הפיזית של אמצעי התקשורת האלה: מנוסי מתארת אותם בדיוק ובנקיון, אך כיום אנו יודעים שהם תופשים מקום במציאות ומעכירים את המרחב, וכמעט באופן מילולי – ממלאים את החלל. דימוי נאמן יותר למציאות של תשתיות מסוג זה מציירת בשנים האחרונות Alina Speshilov, המציגה בציוריה את הסיבוכיות שבצמיחת הרשתות האלה, ואת המציאות העכורה בה מתקיימים חיים שלמים מרושתים, מחוברים, מחושמלים, לעיתים עד כדי עיוורון מרצון. מצ״ב (מצרף בתגובות) את אחד מציור עמודי החשמל המחשמלים של ספשילוב.