ברשימות האלה, המכונות #ניירת_מהבוידעם, אני משתדל לגלות את הפרטים ככל ה

ברשימות האלה, המכונות #ניירת_מהבוידעם, אני משתדל לגלות את הפרטים ככל הניתן מבעד לפער הזמן, למלא את התווך האפור בנתונים ובצבע, אך מטבעם אלו הם סיפורים חלקיים וחסרים, וכך גם סיפורה של חבילת המברקים הישנים מחתונת יניאק-טורבן אינו יוצא דופן.

ב-10 באוקטובר 1947 הופיעה בשערי עיתוני Haaretz הארץ ו״הבוקר״ מודעה ממומנת המכריזה על נישואי מרים ודוד ממשפחות יניאק וטורבן בחיפה. בהודעה צויין ״נא לראות הזמנה זו כאישית כי הזמנות פרטיות לא תשלחנה״; כמו כן צויין: ״מברקים: יניאק-טורבן, קפה ורנר, חיפה״.

״קפה ורנר״ היה שמה של מסעדה וינאית ברחוב הרצל 43 בחיפה, מיסודו של צבי ורנר, מהגר אוסטרי שהגיע לפלשתינה וייסד את פנינת התרבות הזו בקומת הרחוב, בבניין הסמוך לקולנוע ״אורה״ המפואר. בשגרת היומיום של ״קפה ורנר״ היו תזמורות ג׳אז, זמרי אופרה, הרצאות מאת אנשי אקדמיה ומופעי תרבות אחרים, תפריט אוכל וינאי, קפה ותה במחירים נוחים, ומקומות ישיבה בחצר. המסעדה נסגרה בשנת 1951 עם מות בעליה.

במהלך פעילותה שימשה המסעדה, בין היתר, כנקודה לקבלת מברקים, כלומר מאחורי הדלפק, או בנקודה אחרת במסעדה היה, כנראה, מכשיר טלפרינטר (teleprinter), מחובר לרשת טלקס (telex) באמצעותו התקבלו הודעות מנקודות מרוחקות, מחוברות לרשת, ואולי כך גם נשלחו.

אינני יודע כמה נוכחים היו בחתונת יניאק-טורבן, אבל קל לדמיין את רחוב הרצל הומה אדם, שכן באותה שנה נפתח מחדש קולנוע ״אורה״ הסמוך, שניזוק בשריפה כמעט עשור קודם לכן; מברקים, על כל פנים, מרחבי הארץ והעולם, זרמו אל הקפה הוינאי. הודעות קצרות המברכות את הזוג הצעיר נשלחו מירושלים, תל-אביב, לונדון, עמאן ועוד – ממוענים ליניאק-טורבן, או רק טורבן, נחתו ברחוב הרצל 43, בקפה ורנר, ונמסרו לנמעניהם.

כ-70 שנה מאוחר יותר אספתי חלק מהמברקים האלה בחבילת נייר מצהיבה שקניתי במחיר מופקע מסוחר לא הגון בשוק העתיקות בדיזנגוף, אבל זה כבר סיפור אחר.

תוכן המברקים לאקוני. כל מלה עולה כסף, ולכן רוב האינפורמציה במברק (או ה״דאטה״, או למען דיוק ה״מטא-דאטה״, כפי שאנו מתייחסים אליו כיום) מציג מידע אודות המברק עצמו. השורה הראשונה כוללת את הפרטים הבאים: קידומת, מספר הודעה, מספר מזהה של המשרד ממנו נשלחה ההודעה, כמות המילים ותאריך.

המברק כולל גם סימנים מיוחדים להפרדת תוכן ההודעה, מידע על ההודעה וחתימת השולח – בחלק מהמברקים הסימן המפריד הוא סימן שוויון (״=״) ובחלקם משתמשים בסימון באמצעות צלב מלטזי (✠).

באחת הרשימות הקודמות של ״ניירת מהבוידעם״ (ר׳ ״100 שנה לאיגוד הבזק הבינלאומי״, 21.7.21) הזכרתי את רשת הטלגרף – תשתית עתיקת יומין שהונחה בידי האימפריה העות׳מנית באמצע המאה ה-19 וחיברה בין עכו לחיפה ובין יפו לירושלים, אשר שופצה ושופרה לאחר מלחה״ע חיברה גם בין חיפה לירושלים, ובהמשך בין יפו לירושלים.

לצד המעטפה הנזכרת לעיל, מצ״ב מעטפת יום הופעה נוספת לבולי ״מפעלות הדואר״ (פברואר 1959), בהם בולי טלפון וטלקס (שני שירותים הנוגעים לרשימות אלה) המופיעים לצד בולי השירות הבולאי ודואר ישראל – אגב, שימו לב לרכב הדואר, המופיע גם בשיר ״הדואר בא היום, באוטו האדום״.

הבולים עוצבו בידי ״עיצוב ר. אראל״, על פי המתועד באתר התאחדות בולאי ישראל, או בידי ״רולי: גרד רוטשילד ו-זאב ליפמן״ כפי שמצויין בוויקיפדיה. בשלב זה, שתי האמיתות האלה חיות זו לצד זו.

הערה לסיום: כיום, אגב, במידת הצורך, עדיין ניתן היום לשלוח מברקים, באמצעות אתר האינטרנט הייעודי של רשות הדואר. לינק בתגובה הראשונה.