״אבל יש לי מספר – והוא לא מופיע על המסך!״ – בחור צעיר נסער בסניף הדואר

״אבל יש לי מספר – והוא לא מופיע על המסך!״ – בחור צעיר נסער בסניף הדואר, מגלגל עיניים, מנופף בפתק, מתפוצץ, מתיישב לידי ומתחיל לעכל את חוסר הידיעה ואת חוסר האפשרות בידיעה, מלוא הדר הסבל שבהמתנה למערכת התורים של הדואר, מערכת שכל לקוח שלישי מטיל ספק בפעילותה וניגש ״רק לשאול״, בחרדה, אם רוטציית המספרים תקינה; הצעיר מביט שוב בפתק, מחפש עוד שביב מידע במילים הסתומות, אבל הפתק שותק, מביט אליו בחזרה, סתום מתמיד. אני מחליט לנצל את חצי שעת ההתבוננות השקטה והאנליטית שכבר השקעתי בתור לקארמה טובה:

אני: איזה מספר אתה?

הוא: C572.

אני: אני C563. קוראים לנו כל רוטציה שלישית או רביעית, בדרך כלל לדלפק 1.

שרירי פניו נרגעים אך העצב שבעיניו נשמר. הוא מבין שזה יקח זמן. הוא מבין שבסוף זה יקרה. המערכת כורזת את המספר שלי. אני קם לדלפק, אוסף חבילה בזריזות ומסתלק משם מבלי להביט לאחור.