מערבי על מלא

פתאום תפסתי את שורש הסלידה העמוקה שלי מברנינג מן וחיקוייו המגויירים. פעם מזמן ראיתי את ״השמים מגינים מעל״ של ברטולוצ׳י ובבת אחת נצרב דחף פנטסטי: להגיע למדבר בחליפה, לרכוב על אופניים, לעמוד מנגד גל האוריינטליזציה המהפנט/ת, להיות מערבי על מלא, displaced, ומאושר. ברנינג מן בדיוק עומד בהיפוך מוחלט לסצנות האלה מתוך הסרט: נאיבי ודוגמטי, הוא מאמץ את הלך הרוח השבטי, עם אינדיבידואליזם מתרוקן אל המוחצן, ״ערכי השבט״ המדומיינים אינם מחזיקים מים, ונהי פתטי של קטעי טיקטוק עצובים בכל פעם שיורד עליך קצת גשם, מוחאים כפיים לאש.