שום דבר על אהבה

מוזר לדבר על סגירתו של בני ציפר ופיטורי המוסף שלו מבלי להזכיר את בורחס, אמר לי בורחס, אבל בחלום, כי מצד אחד יש, הדגיש בורחס את ה״יש״ והוסיף והדגיש שלא להדגיש אותו בבולד אלא במילות הדגשה בלבד, כן, השתעל, מצד אחד יש, יש את האיש, את הציפר, יש מוסף, ומצד שני, התמוגג, הרי לא בלבד שאין, אלא שאין אפילו יש קטן, ואפילו האיש, שישנו, הוא בובת ציפר בתוך גוף-ציפר שקורא תסריט, תסריט-ציפר, והמוסף, השבועי, השתעל, נייר שכתובות עליו מלות המוסף, נייר בתוך נייר שבתוכו ניירות קטנים שעליהם הרי כתוב ״מוסף״, מלים של מוסף, אתה מבין למה אני מתכוון? אני לא מבין למה אתה מתכוון, אני מהנהן בראשי אני לא מבין למה אתה מתכוון בכלל, אפשר לקרוא לך חורחה? המשך נא. ובורחס המשיך נא ואמר היש ישנו והאין איננו, על זה אין מחלוקת, אבל הרי יש מחלוקת, ואם יש מחלוקת אז יש מחלוקת, ואם יש, אז יש, על זה כבר הסכמנו. משכתי בכתפי. העניין פשוט, מצמץ העיוור הפטפטן בשפתיו, ראה: כמו בסיפור על החתול שחי ומת. שרדינגר, שאגתי. לא, החתול שחי ומת. הסיפור על החתול. החתול היה חי. החתול מת. זה סיפור של בורחס השני. אתה לא מכיר. זה בסדר. זה בסדר. הרגשתי שזה לא בסדר, אבל בורחס התעקש: זה בסדר. לעניין: בובה בתוך בובה של בובה שרה שיר בתוך שיר על שיר. אנחנו אוהבים את זה. אבל בלי מכתב פיטורים, חרז הארגנטינאי הזקן, לא היינו יודעים שום דבר על אהבה.