אז אבי שומר אמר

אז אבי שומר אמר. ממש משנה מה הוא אמר. תסתכלו על השולחן הזה, הזירה המרכזית של חנויות הספרים המסחריות האלה. זוהי תרומתם הגדולה של השוּמרים לשוק הספרים – ההפיכה המוחלטת לשוק. ככה מוכרים עגבניות, לא שייקספיר. אז אבי שומר אמר. ממש, יופי. אמר. השומר דיבר! כי אין לנו אינטרנט וטורנט ורשתות חברתיות ואתרים ובלוגים ופידים ואינסטגרמים וטלפונים – יש רק שוּמר! אין LLM ואין AI ואין לנו סוכנים, שלא לדבר על סוכני התרבות, כל הדברים תלויי-שוּמר. ואיזה פחד: מה יגיד שוּמר מחר? ומחרתיים? ואם חס וחלילה יצטנן השוּמר ויתכסה בשמיכה ויסרב לדבר? ואם רק יקנח את האף, פתאום? מה אומרים קינוחי האף האלה? מה יקנח השוּמר?! דברים אלה מדירים שינה מעיני, וזאת להבדיל משולחני עגבניות-הספרים המשוּמרים, למראיהם כבר התרגלתי, ומולם אני כבר שווה נפש, ובכל פעם שאני חולף ליד אחת מחנויותיו הצהבהבות של השוּמר, החנויות מוארות הנאון, אני מוותר, כמו מתוך אינסטינקט בריא, כמו מתוך חשק אוטומטי לגזר, או כמו להריח את כף היד מיד אחרי קילוף קלמנטינה, על עצם הרעיון של להכנס אליהן. ספר, אני אומר לעצמי, לא אמצא שם. רק שוּמר!