בטורו ב״הארץ״ כותב השבוע אברהם בלבן על העצים ברח׳ באר-טוביה: זהו רחוב

בטורו ב״הארץ״ כותב השבוע אברהם בלבן על העצים ברח׳ באר-טוביה: זהו רחוב קטן בעל כניסה סודית מדיזנגוף, צלע במרובע הרחובות מסדה-גוש חלב-רחל, פינה חבויה, נדירה, בעיר הסואנת. בלבן, המתגורר ברח׳ רחל, מתבונן בעצי הפיטנה והצפצפה במרובע הסודי הזה ומעפיל ומדמה כיצד נאמר על הבודהה שהיה עץ פיטנה בגלגולו הקודם. זהו טקסט פיוטי ומרגש שמזכיר לי למה אני כל כך לא אוהב את הכתיבה של בלבן על תל-אביב, שממחישה בעיני את שיאה הרוחני של מה שאני מכנה ״הפנטזיה התל-אביבית״.

בתחילת שנות האלפיים היה רח׳ באר-טוביה בית חם עבורי. חייתי שם חיים שלמים. מצאתי שם שקט בין עצים וחתולי רחוב ותיקים. כתבתי שם ספר. אבל הבניין הקטן שבו התגוררתי נאכל בידי מתעשרים-חדשים, ששברו את הכל ובנו מחדש, חדיש ומחודש, השתלטו על החצר המשותפת, ניהלו את חיי הרחוב ביד-רמה ובצעקות, התקינו מצלמות ורמקולים איפה שרק אפשר, ולא פעם ניסו למגר את כל מה שלא מצא חן בעיניהם (אני).

הבתים שלהם היו בתים חכמים של אנשים טפשים, והתריסים נסגרו ונפתחו לקראתם כשהם לא היו שם, כלומר לפנות בוקר או מאוחר בלילה, והשקט של הרחוב הופר בידי גלגלי שיניים ורצועות נעות המקדמים את בואם ולכתם של שליטי הרחוב החדשים. הם היו בעיני כל מה שתל-אביב היא לא, ובמידה רבה - כל מה שתל-אביב הפכה בעיני להיות: שטח זמני להשבחה ומכירה מחדש. ממלכת הפליפ. חוות הרבעה נדל״נית שבינה ובין הסיפור שהיא מספרת על עצמה אין דבר וחצי דבר.

הפנטזיה התל-אביבית מתבוננת על העיר כמרחב של תופעות שאינו קשור לבני אדם, ועל אחת כמה וכמה - לתושבי העיר. בודהה בגלגולו הקודם היה עץ, בסדר, אבל איפה חיים בעיר הזאת בשלווה של בודהה, או של עץ? בפנטזיה התל-אביבית דירה מעופשת מתהדרת בכך שהיא ״חמש דקות מרוטשילד״ הנוצצת, ודירת 35 מ״ר היא ״מאה מטר מהים״ רחב הידיים, האוורירי. בפנטזיה – אם אגור קרוב לזה, אהיה זה.

ישבתי בעיר הזאת במשך כשני עשורים וחייתי אותה. שוטטתי את שיטוטיו של בלבן (אז, הם היו השיטוטים שלי), ומצאתי שבילים נסתרים אחרים (משלי). הלכתי בעקבות ספרים, מצאתי עקיבות של משוררים, חפרתי חפירות ארכיאולוגיות-אורבניות (ומצאתי ממצאים!), אך לבסוף עזבתי את העיר הזאת בלי אוויר, בתחושה שאפשרות החיים בה הופרטה סופית לכסף ישן, ושממילא לא נותרו שאריות, זולת אולי עצים, מעברים, אבל עירוי הדם הושלם, והעיר הפכה למרכז המתחמים שהיא, לחוות הנדל״ן הנבנית ללא הפסקה, לעיר של הריסה ובניה, ולא של שימור ושלווה. זה דבר אחד להתבונן בעץ ודבר אחר לגמרי לחיות מתחתיו, ותל-אביב, לצערי, גובה מחיר גבוה מאוד לחיים תחת עציה – מחיר הפנטזיה.

לסיום, אני מצרף כאן צילום מתוך כתבתו של אברהם בלבן (לינק בתגובה הראשונה, צילמה: אביבה עין-גיל) שממחיש את הפנטזיה במילוּאה: חרמש מוקדם מתגלה בשמים אפרוריים מבעד לעלים הירוקים. כמה יפה ומרגש. זו לא אירופה, זה שלנו. זה ירח מהספרים. מה? שכר דירה? לדירת שלושה חדרים: 9500~ שקלים.