מבוא קצר לסיפור "איך נשא יוסל'ה גולם מים לחג הפסח" (הסיפור מצורף בהמשך

מבוא קצר לסיפור "איך נשא יוסל'ה גולם מים לחג הפסח" (הסיפור מצורף בהמשך): בערב החג חשבתי לקדם כאן לפניכם את הסיפור הזה, מתוך קובץ הסיפורים ״הגולם מפראג״ מאת יהודה יודל רוזנברג, בו אנו פוגשים את הגולם מפראג בצורתו המוכרת והחביבה, היומיומית, המבוייתת; אפילו שם חיבה כבר נתנו לו – ״יוסל׳ה גולם״ – מה שהופך את הסיפור עוד יותר למשל יפה על AI, שכן זהו המצב שבו אנו פוגשים יום-יום את ״הצ׳ט״, יציר כלאיים המתעורר לתחיה לנגד עינינו (או לפחות מותיר בנו רושם כזה), ופעולותיו נעות בין תנועת-ברק על-אנושית לטפשות מוחלטת ונאיבית (״אתה לגמרי צודק״). בסיפור הזה, אם כן, אנו מוצאים שיעורים חשובים על עבודה עם גלמים שכאלה: החל מזיהוי פירוש לקוי של הוראה מילולית (misalignment, כפי שאשת מהר״ל ״רמזה״ על פעולה), דרך הצבת נקודות עצירה לגולם-הרובוט כדי שלא יצור נזק (safeguards, ״וישפוך את המים בחביות, אף שהחביות כבר היו מלאות״) דרך פיקוח אנושי הנוטל אחריות על העניין (״יושיבהו במקומו״), וכלה במוסר ההשכל הפרקטי (״נשמרה הרבנית מלהשתמש עם הגולם לצורכה״). על כל פנים, כל המוסיף גורע ודי לחכימא וגו׳. קריאה מהנה וחג שמח.

//////////////////

איך נשא יוסל'ה גולם מים לחג הפסח

מתוך: ״הגולם מפראג״ מאת יהודה יודל רוזנברג, מוסד ביאליק

אשת מהר"ל הרבנית מרת פרל'ה עליה השלום לא יכלה להתאפק יום אחד לפני ערב פסח לבלתי תשתמש עם יוסל'ה גולם לעזור במלאכת ההכנה על חג הפסח. היא רמזה אליו, בלי ידיעת מהר"ל שילך להביא מים ולמלאות את שתי החביות הגדולות אשר עמדו בחדר מיוחד, שכבר היה מנוקה ומוכן לחג הפסח, וכל איש לא נכנס שמה קודם החג. יוסל'ה חטף בזריזות את המוט עם שני הדליים, וירץ אל הבאר להביא מים. כאשר נשא המים לא היה איש מביט אחריו מה מעשהו. בקיצור, שזה יוסל'ה גולם לא ידע גבול עד כמה הוא צריך לשאת מים, וכל זמן שלא אמר לו איזה אדם שיעמוד מלהביא, הוא נשא המים פעם אחר פעם וישפוך את המים בחביות, אף שהחביות כבר היו מלאות, ויכסו המים את קרקע הבית עד גובה המפתן, ואז החלו המים להישפך משם אל שאר החדרים. ויהי כאשר ראו אנשי הבית פתאום כי מים נשפכים על קרקעות החדרים נבהלו ונשתוממו, ויחלו לצעוק בקול מים, מים! וגם המהר"ל נבהל פתחו את החדר שבו עמדו שתי החביות. אז ראו כי יוסל'ה גולם הוא המשפיע את המים, ונעשה צחוק גדול בבית. וגם המהר"ל אמר אל הרבנית: ראי נא, ראי, כי בירכת לך את כלי המים לחג הפסח! ותיכף רץ אליו המהר"ל ויקח ממנו דין ויושיבהו במקומו. ומהעת ההיא והלאה נשמרה הרבנית מלהשתמש עם הגולם לצורכה. ובעבור המעשה הזה נתפשט בעיר פראג מה דאמרי אינשי, לזלזל לזה שאינו בעל מלאכה טוב: אתה מסוגל לתקן שעונים, כמו שמסוגל יוסל'ה גולם להיות נושא מים.