סיפור על כדור אש מעופף: בתדריך היומי במוצב כרכום בלבנון היתה סקירה קבו

סיפור על כדור אש מעופף: בתדריך היומי במוצב כרכום בלבנון היתה סקירה קבועה של האיומים בגזרה, כשהאיום הקשה ביותר היה ירי טיל לעבר עמדות צה״ל. להבדיל מירי מרגמות, שניתן לזהות בקלות על-פי שריקת האימים המקדימה של הפגז, טיל זה דבר זריז, טיל אין זמן לזהות על-פי שמיעה, ונאמר לנו בפירוש: ״אם אתם רואים כדור אש מתקרב לכיוונכם במהירות – זה כנראה טיל״. כך שהיו בידינו כל הכלים להגן על בטחון ישובי הצפון: אם שמענו שריקה – רצנו לעמדה ממוגנת, ואם ראינו כדור אש מעופף – שכבנו בתעלה. אבל לא זה הסיפור, אלא זה: מדי בוקר התקיים במוצב נוהל כוננות-עם-שחר. מתעוררים, עולים על אפוד כמו על טוקסידו מקומט, ומדדים בעייפות לעבר העמדות הקפואות, עד לזריחה. באחד הבקרים, במהלך הכוננות-עם-שחר, התקשרתי מהעמדה לחמ״ל ואמרתי להם בבהילות: ״אני רואה כדור אש ענקי מתקרב לכיווני!״; החמ״ליסט נדרך, אך בתזמון קומי מושלם השחלתי את הפאנץ׳: ״קבל תיקון, זו השמש״.