סיכום ביניים: מבצע ״כוכבים בחוץ״ – פרויקט צד בזמן מלחמה

סיכום ביניים: מבצע ״כוכבים בחוץ״ – פרויקט צד בזמן מלחמה

באזעקת הבוקר הראשונה השבוע הבנתי שאין לי עיניים – אני יושב וכורה אוזן להדי פיצוצים מבעד לבטון הממ״ד ומנסה לפענח אם זה יירוט או נפילה. באותה נשימה הבנתי שיש לי את כל הכלים לעשות עם זה משהו.

שלפתי מהארון מצלמת רשת ישנה וחיברתי לרספברי פיי חסר מעש, ואז – בצו 8 תכנותי – גייסתי את החבר קלוד למשימת פיתוח דחופה. ההוראה היתה פשוטה: make it work. ביקשתי ממנו שיתחבר לרספברי פיי, ימצא את המצלמה, יפתח את הגישה ל-wifi, כדי שאני – יוזר תחת מצור – אוכל לשבת ספוּן בממ״ד ולצפות במאורעות הבחוץ דרך דפדפן.

כבר באותו בוקר, אם כן, עד האזעקה השניה – זה כבר עבד. היה לנו POC עם מצלמה שמיקמתי על העוקם מחוץ לחלון הממ״ד, נקודת רשת זמינה בדפדפן, והתמונה הגיעה בהירה וברורה. הצלחה: יש לנו עיניים.

מאותו רגע הפרויקט תפס תאוצה: עם מתכנת צמוד (קלוד) ואיש פרודקט מיליטנט (אני) ויוזר רעב (גם אני), פיצ׳רים התממשו במהירות שיא. הוספנו שעון, מצב יום ולילה אוטומטי, וחיברנו את כל העסק למערכת ההתרעות הלאומית, כך שבכל פעם שיש אזעקה יופיע על המסך הכיתוב המרגיע DEFCON 2: INCOMING MISSILES, באדום. עם חיזלו״ש האירוע, פקדתי על קלוד מעדנות, תחזיר את הכיתוב DEFCON 5 בכחול כדי שנוכל להרגע. על כל פנים, עד סוף היום המצלמה מצאה את עצמה בהצבה השניה שלה, במרפסת, חשופה לאיתני הטבע ומצלמת את הנוף הפנורמי של הסיטי של תל-אביב. כמה אזעקות לאחר מכן, המצלמה כבר עברה להצבה השלישית והנוכחית שלה, על זרוע הסוכך חשמלי בסלון.

במהלך העבודה על הפרויקט הזה נרשמו כמה אירועים נהדרים ברמת האינטרקציה עם קלוד. למשל: כשבקשתי ממנו לעבור באופן אוטומטי בין מצבי בהירות יום/לילה התחלנו לתכנן מערכת שתזהה את מצב התאורה בחוץ ותתאים את עצמה. אבל אז חשבתי על מקרה קצה חשוב, ושאלתי את קלוד: אם יפול טיל ויהיה הבזק של פיצוץ – זה לא יבלבל את המערכת? הוא הודה שזה אכן עשוי לבלבל, וכך – החלטנו ללכת על חישוב שעות הזריחה/שקיעה כדי להשיג מדד יציב יותר לכמות האור הנוכחית.

נקודה נוספת ראויה לציון היא שלאט לאט קלוד התחיל להבין את הקטע. ה-LLM התחיל לדבר איתי במושגים של מלחמה. של טילים. הוא התחיל להפנים שהיוזר רוצה לצלם טילים. היוזר מחכה לראות טיל. היוזר נמצא בסביבה שבה נופלים טילים. כך, כשניסינו לתמרן את איכות התמונה במצב לילה (כדי לתפוס אוטומטית תמונות של שובלי אור, אם יהיו) קינפגתי את המערכת לחשיפה ארוכה (תודה על העזרה, Avin Vadas), מה שהביא אותי לשיחה עם קלוד על פשרות טכניות וסימולציה של מושג מקצועי כמו ״חשיפה ארוכה״ במונחים של מערכת פרימיטיבת ומחוסרת-משאבים כמו זו. בסוף השיחה החלטנו על ה-API ועל הקונפיגורציה המתאימה. הייתי מרוצה וכתבתי לו את זה. קלוד סיכם את הפרטים וחתם את ההודעה שלו במלים "Stay safe". אני לא יודע אם הגענו באותו ל-AGI, אבל זה היה רגע מרגש.

כשכתבתי על הפרויקט הזה ברשתות החברתיות מיד התחילו לצוץ הערות ובקשות. הפיצ׳ר הראשון שהתבקשתי ליישם היה חיבור לטוויטר (תמיד כיף איתך, Maya Marom), שיצלם את רגעי האזעקה, ואולי אפילו יתפוס איזה שובל של אש באוויר. נגנבתי לחלוטין, ומיד שילחתי את קלוד לבצע את העניין. הפיצ׳ר עובד, אך כרגע אקספרימנטלי ולא פתוח לציבור, גם מטעמי ביטחון שדה (תודה על ההערה, Udi Oron), אבל גם מטעמים טכניים. אחסוך מכם את הפרטים, בקצרה – אנחנו עוד לא שם.

המרחב המוגן מנתק אותנו מהמציאות ומכניס אותנו למצב בינארי של אזעקה ושחרור. אנחנו הופכים לחתולים שרדינגריים, חיים ומתים בו״ז. כל עוד אנחנו בפנים אין לנו מושג מה קורה בחוץ. הפחד הגדול ביותר הוא לצאת החוצה אל הלא-כלום, אל ההרס מוחלט. מהדורות החדשות מנסות להפיג את החרדה הזו, אך מלהגות את עצמן למוות. הפרויקט הזה, שנעשה בין אזעקה לאזעקה, בהתלהבות ובסקרנות של ילד בן חמש שמגלה שהאור במקרר כבה כשסוגרים את הדלת ומחפש דרך להוכיח את זה, הוא בדיוק מה הייתי צריך: עיניים במקום הנכון ובזמן הנכון.

עד שתיגמר המלחמה, והפרויקט הזה יהפוך להיות עוד רשומה סהרורית וספק משעשעת בתהום הנשיה של האינטרנט: אני מקודד – כדי להתמודד.

מִקְּרָבוֹת הַבֵּינַיִם עוֹלֶה הַבַּנַּאי,

מִלְחֶמֶת הַבַּיִת גְּבוֹהָה וּמְגֹעֶשֶׁת.

אֱלֹהִים אַדִּירִים,

עִירְךָ אֶל עֵינַי

בְּקִדָּה וּמִזְמוֹר מֻגֶּשֶׁת.

(נתן אלתרמן, ״הולדת הרחוב״, מתוך הספר ״כוכבים בחוץ״)