נזכרתי היום ב-2007-2009, שנים שבהן פרונט-אנד היה יצור ללא שם, ללא שום

נזכרתי היום ב-2007-2009, שנים שבהן פרונט-אנד היה יצור ללא שם, ללא שום הערכה פיננסית, ובגדול כולם חיפשו ״מישהו״ שיעשה ״משהו״ ש״לא אמור לקחת הרבה זמן״ וככל הניתן – בחינם. זה היה שוּק של אנשי מרקטינג עם רעיונות. הרבה רעיונות. נזכרתי בלקוח שהיה לי אז, שרצה לבנות דפדפן תלת ממדי.

דפדפן תלת ממדי! לא יהיו אתרים, יהיו ״שכונות״. שאלתי על מודל כלכלי; אין מודל כלכלי עדיין, אבל כולם מאוד אופטימיים. היה ברור שברגע שיהיה דפדפן תלת ממדי הוא יסחוף את העולם. אני לא זוכר איך קראו להם. כמו כן, מן הסתם, את הציוץ הזה כתבתי בדפדפן דו-ממדי.

עכ״פ, רגע לפני האקסטרווגנזה הבליסטית הנוכחית דיברנו על מות ה-SaaS, על פריצת הסכר, המלים ״מתכנת פרונט אנד״ היו שוות ערך למילים ״לשכת התעסוקה״. בוויכוח מסויים אפילו כינו אותי גייטקיפר. שזה משעשע בהתחשב בעובדה שאחת מטענות היסוד שלי היא שכל אחד יכול ללמוד פרונטאנד. אבל מי רוצה ללמוד?

וחשבתי – אם כל אנשי הלא-תוכנה החדשים יאספו מספיק כסף כדי לממן מספיק זמן-LLM, אולי חלום הדפדפן התלת ממדי עוד יתגשם. נכון, חלף הזמן, יש מטאקווסט, יש גוגל גלאסס, אבל מי יודע? – אולי ברגע שיהיה דפדפן תלת ממדי הוא יסחוף את העולם. על המודל הכלכלי נדבר כשנגיע לזה.

בדיעבד אני לא יודע מאיפה הגיח הטקסט הזה עכשיו. כנראה שבעיקר רציתי לכתוב משהו לא על מלחמה. אולי לפחות לנצל את המלחמה כדי לתקוע סיכה בבלון חשיבותו העצמית של השיח של אתמול. ואולי אני מפספס פה משהו. אולי יש פה ממד שאני פשוט לא מצליח לראות בדפדפן שלי, הדו-ממדי, הגייטקיפרי, המיושן.