משרדי חברת XTEINK הסינית בהונג קונג מרוחקים כ-800 קילומטרים אוויריים ב

משרדי חברת XTEINK הסינית בהונג קונג מרוחקים כ-800 קילומטרים אוויריים בלבד ממחוז נאנצ׳נג בדרום-מזרח האימפריה, אך למרות ששתיהן - הונג קונג ונאנצ׳נג – מרוחקות כ-7500 קילומטרים אוויריים מגבעתיים, חצתה הזמנה דיגיטלית את המרחק הזה במהירות האור, התקבלה בהונג קונג והועברה לאיזור התפעול בנאנצ׳נג, שבקרב מליון וחצי תושביו הזדרז אלמוני לארוז את קורא הספרים הדיגיטלי שהזמנתי, ולשלח אותו למסע בן אלפי קילומטרים, עד לפיצוציה ״המקום של שמחה״ ברחוב כצנלסון, שם הונחה בין חבילות אחרות במדף החבילות עד שביקשתי לאסוף אותה אל הפסיעה האחרונה במסעה אל תוך הכיס שלי. הראתי לבנאדם סמס, הבנאדם נתן לי חבילה. זה כל הסיפור. אז זהו, כמו שנהוג לומר ברחוב כצנלסון האפרורי והמפוייח - שלא. נכון, הונג קונג כבר שכחה ממני, ובנאנצ׳נג כבר הלכו לישון מזמן, אבל איפשהו בדרך בין לבין דאגה יד עלומה לאותת, כמו לומר לחבילה הזו, העייפה מן המסע, ״הגעת, נוחי, שתי משהו, זהו סוף הדרך״, ובטוש אדום גדול נרשם עליה שמי, בכתב-יד, כמו חתימה אחרונה, צריבת סמל האדון על עורף העבד, בקפיטליזם אין מקום לרחמים – ברוכה הבאה למערב, בּיץ׳ – מה ששלי שלי, ואני זה אני, והחפצים שלי, מן הסתם, מגדירים אותי. אין כמוני. לא היה ולא יהיה. ולכן מה ששלי שלי, ומה ששלי - הוא אני. אני ואין בלתי! אני – תומר ליפשיץ – ותמיד אהיה.