היה שלום, טרטקובר

היה שלום, טרטקובר. אני לא מומחה, לא היסטוריון ולא חוקר עיצוב ישראלי, אבל בניכוי דימויי רבין שלו, ובניכוי העיבודים שלו למגילת העצמאות, ובניכוי הדימויים האלמותיים שלו ל״שלום עכשיו״, בהם המלה ״שלום״ מרחפת בין העננים כמו חלום בלתי מושג, מבחינתי, כהדיוט מושלם, טרטקובר, בשתי תמונות, היה ים של שלווה שחבוי ביום-יום העכור והגדוש, עכור כמו קיר הבית של מתי כספי, וגדוש כמו המאפרה על עטיפת ״מחכים למשיח״ שלו. ממילא ישראל התפרקה מנשקה, כלומר מישראליותה, כך שנשאר רק להתאבל בשקט על לכתו של ענק מענקיה, שהיטיב לתאר אותה לאורך השנים והפך אותה, ולו למראית עין, לדבר מה שיש בו את האפשרות לחיות.