אמש הוקרן בסינמטק תל אביב הסרט ״טעם החיים״ של מונטי פייתון

אמש הוקרן בסינמטק תל אביב הסרט ״טעם החיים״ של מונטי פייתון. מן הסתם, הכרטיסים חיכו אצלי כבר שבוע. כן חג, לא חג – פילסתי את דרכי אל לב העיר בערב פורים, בציפיה גדולה לראות את האהוב עלי מבין סרטי פייתון. בדיעבד, אפשר לסלוח לסינמטק על העותק המהוּהַ ועל הסאונד הרדוד, אבל האכזבה הגדולה שלי מההקרנה היתה הבחירה להשמיט ולא להקרין חלק חשוב מהסרט, ועל כך – אין בי מחילה. אם הייתי אדם קטנוני הייתי דורש את כספי בחזרה. בחרתי להסתפק בפוסט זועם.

החלק שבסינמטק בחרו להשמיט הוא הסרט הקצר ״The Crimson Permanent Assurance״ (15 דק׳) שביים והפיק טרי גיליאם, המביא את סיפורה של חברת רואי חשבון שנפלה לזמנים קשים. עובדי החברה מתמרדים והופכים את בניין החברה לספינת פיראטים ויוצאים למסע השתלטות עוינת על חברות בים הכספים המערבי. הסרט מסתיים בשיר נפלא הנקרא ״Accountancy Shanty״ (בתרגום חופשי מאוד: ״שירת רואי החשבון יורדי הים״).

בשנות השמונים בבריטניה היה נהוג להקרין סרט קצר לפני הסרט המרכזי, לרוב b-movie לא קשור. פייתון שיחקו על הספוט הזה, וכש״טעם החיים״ יצא לאקרנים ב-1983 הוקרן ״חברת רואי החשבון קרימסון״ לפני הסרט הראשי, תחת הכותרת ״supplement presentation״, אך להבדיל מסרטי ה-b-movie הלא קשורים, פייתון שתלו את הסרט הזה כפצצה מתקתקת ופוצצו אותה מאוחר יותר, באמצע ״טעם החיים״, כשספינת הפיראטים של רואי החשבון צצה ומשתלטת על תאגיד ענק בזמן ישיבה בנושא הפרטת טעם החיים באמצעות מכירת כובעים (גם מתוך הסצנה הזו הושמטו פרטי הקרב, מה זה העותק הזה?!). כך, למרבה הצער, הפך אחד הרגעים הגדולים של הסרט לקטע ריק, הותיר את הקהל הישראלי שותק, לא מבין את הבדיחה, מניח שהרגע הזה בסרט ״לא עמד במבחן הזמן״ או לכל הפחות שההומור הבריטי ״התיישן לא טוב״, או איזו אבחנה חסרה אחרת.

בפעם הראשונה שצפיתי ב״טעם החיים״ (ב-VHS) כבר הכרתי את פייתון, ועדיין – פתאום הופיע מולי סרט מוזר, ״חברת רואי החשבון קרימסון״, ולא הבנתי מה אני רואה. זה מרגיש כמו פייתון, אבל זה לא. הנה מייקל פאלין, כניצב. פייתון הצליחו להפתיע אפילו את מעריצי פייתון, ואז נגמר הסרט ועוברים ל״טעם החיים״, בבירור סרט של מונטי פייתון, והכל נשכח, בסך הכל בדיחה קטנה, צ׳ופר. אך שעה לאחר מכן הסרט מתהפך על הצופה ומחזיר את הבדיחה המוזרה על רואי חשבון לקדמת הבמה, שעון העצר מתאפס, הפצצה מתפוצצת, קירות רביעיים וחמישיים מתרסקים, וטרי גיליאם מחכך ידיו בהנאה. עבורי, זהו גיליאם בשיא יצירתו, חוצפתו וגאונותו. הוא לקח סגמנט שתוכנן כסרט מצוייר, שכנע את הפייתונים להפוך אותו לסרט-סרט, ליהק, הפיק והבקיע גול ענק אל תוך מסך הקולנוע. אבל בסינמטק תל אביב – כנראה מתוך חוסר ידיעה, ודווקא משום כך העניין חמור יותר – בחרו שלא להקרין את זה.

בשורה התחתונה: התבאסתי. מצרף כאן בתגובה הראשונה קישור לסרט ״The Crimson Permanent Assurance״.

עדכון [16/3/25]: סינמטק תל אביב יצרו איתי קשר והתנצלו על התקלה. נאמר לי שהכוונה היתה להקרין את הסרט המקדים, והם בודקים מדוע זה לא הוקרן.