אישית, כשאני בקולנוע או בתיאטרון, אני מאוד ער לפוליטיקה של ידית המושב

אישית, כשאני בקולנוע או בתיאטרון, אני מאוד ער לפוליטיקה של ידית המושב. מאוד ער. הבנאדם שלידי תופס סנטימטר, אני נדרך, מתכנן את צעדי, כל תזועה מילימטרית שלו לעבר הפופקורן היא הזדמנות, אני פועל בלי היסוס ומזיז את היד מילימטר, כל הליכה לשירותים היא גדר פרוצה – ואני תופס את כל הידית לעצמי ולא זז ממנה כל הסרט או ההצגה. לכן בלי קשר לפוליטיקה או ביטחון, פשוט מתוך עיקרון והרגל, אני חושב שצריך לכבוש את החרמון הסורי.