עכשיו, אחרי הסיבוב הקצר בליסבון, אני מרגיש קצת יותר בנוח לפתוח ספר של

עכשיו, אחרי הסיבוב הקצר בליסבון, אני מרגיש קצת יותר בנוח לפתוח ספר של פסואה. זה דבר אחד לקרוא ולדמיין זריחה מעל עיר, או את צבעי הבתים הרבגוניים שכבר נדמים כחדגוניים, או ככר על ספו של הים, ודבר אחר לגמרי לראות את זה, ללכת בתוך זה ואז לקרוא על זה. לכן פתחתי את "ספר האי-נחת" ולהפתעתי מצאתי בתוכו את השטר הזה. אני לא זוכר מתי או איך נפל לידי. ערכו, היום, שווה לערכה של סימניה מפוארת.